למקומות, היכון, צא!

אנחנו במרוץ, תרצו או לא תרצו, לא כל כך שואלים אותנו!

המציאות בשנת 2025 היא לא כל כך ״זורמת״ בעדינות, אם אפשר לומר, ולמצוא את עצמנו במצב שאינו לחץ כמעט ובלתי אפשרי. בעשור האחרון, העולם עבר שינויים משמעותיים בכל התחומים, החל מהטכנולוגיה, דרך הכלכלה ועד לחיים החברתיים. השפעות של מגפות, משברים כלכליים ושינויים אקלימיים הפכו את החיים היומיומיים למאתגרים יותר מתמיד.

רוצים לנצח מרוץ? לא מספיק רק הדלק הנכון, אם אני מחפש איזו אלגוריה לנשימה..., יש עוד דברים שצריך לשים אליהם לב. התזונה כבר גם שמעתם לא פעם ולא פעמיים, המים... גם שמעתם. המים מנקים את הגוף ואין באמת צורך להכניס עוד אור כאשר אנחנו מזינים את הגוף שלנו באורות מהסוג הטוב שהוא אוהב. כשאני מדבר על אורות מהסוג הטוב אני מתכוון לפראנה, לאוויר שאנחנו נושמים. כן, לאוויר. על מנת שהאור יתקבע בתוך הגוף שלנו, לא רק שעלינו לזמן אותו ולהעצים את הנוכחות שלו בתוך הגוף הביולוגי הגשמי שלנו אלא גם עלינו לא להפריע לגוף לעשות את עבודתו.

לא רק מים ואוכל, אלא גם תכנים שאנחנו צורכים ואנשים שאנחנו מדברים איתם, הכל אורות והכל אנרגיה, תהיו בררנים.

אנחנו במרוץ, ולנצח מרוץ צריך כוח לאורך כל הדרך. אולי אפילו לקראת הסוף לעשות עוד איזה מאמץ קטן.

המוח שלנו הוא 70% מים, מחשב על מבוסס מים. בפעולה תקינה 25% מהדם שלנו מוזרם למוח להזין אותו! כרבע מהאור שאגרנו. זה המון, אני לא חושב שאתם קולטים כמה אנרגיה מתבזבזת לריק כשהמוח שלנו מנטר את הבעיות שלנו בחיים. ההתעסקות הבלתי פוסקת בלמה לא יצא מה שחשבתי שייצא... לכולנו יש אכזבות וזה בסדר. לומדים מהאכזבות ומשנים התנהלות. אם אנחנו נשענים על האכזבה במקום לעבוד על היצירה ולהשקיע את האנרגיה בפיתוח, אנחנו נמצא את עצמנו מותשים. מצב רוח ירוד ובלי חשק לעשות דבר.

איזה תשובות נראה לכם שאתם תספקו כשאתם נמצאים באנרגיה ירודה שכזו?

איזה תשובות נראה לכם שאתם תקבלו אם השאלה שהייתה לכם היום היא למה לא הצלחתי?

אם אתם רוצים להצליח, במקום לשבת ולהבין עם עצמכם מה לא היה טוב, פשוט מאוד תתחילו לעשות.

בכל מקרה אין שום תועלת בלשאול שאלות שלא נאהב לקבל עליהן את התשובות.

היקום עובד איתנו בכזו דרך שהוא עונה על שאלות שאנחנו שואלים. אז תתכנתו אותו, תשאלו את השאלה הנכונה.

אין לכם כוח? שתו כוס מים. לא קיבלתם כוח, לכו להחליף את הפילטר של המים בבית.

אתם מותשים? בסדר... תעשו תרגול של הכנסת אור ותעלו את רמת האנרגיה שלכם למעלה.

מזכיר לכם שתאים עייפים, עצובים, מותקפים... תאים שנמצאים במצב של לחץ לא יכולים לקלוט חמצן, ואז המיטוכונדריה לא עושה את עבודתה. המיטוכונדריה למעשה היא מפעל האנרגיה של התא. כשהתאים מתחילים להיות כל כך עייפים, מתחילה הזדקנות.

אז מה עושים?

נושמים לאט, דרך האף עדיף.

לומדים את ספריית המידע מהאתר שהוקם במיוחד עבורכם, כיצד לפתח מודעות לנשימה.

מעלים את רמות האור בכלי על ידי תרגול הכנסת אור שבאתר.

מדברים עם מי שאפשר על מודעות לנשימה.

מתפללים - כל אחד בדרך שלו.

שמחים - ומשמחים.

מנצחים - את המשחק!

התרגולים זמינים עבורכם בעמוד הראשי, קל למצוא אותם. לכם, יותר קשה למצוא את עצמכם וזה בסדר. זה משהו שנבנה עם הזמן.

אל תשכחו, לבכות... אם זה מגיע, תנו לזה לצאת. אחרת הזיכרון התאי לא ינוקה. הבכי משחרר, לא רק העבודה משחררת.

אין לי זמן לנשום!

שיקרו לנו במשך שנים רבות עם כל מיני תבניות חשיבה לא מועילות, תבניות שהובילו אותנו למקומות של חוסר סיפוק, דיכאון ולעיתים אף לתחושת חוסר תכלית. אם נעמיק במחשבה על תבניות אלו, נוכל לראות שהן נבנו על יסודות של פחד, חוסר ביטחון, ולעיתים אף חינוך או חברה שהכתיבו לנו מה נכון ומה לא. רוצים לשבור את התבניות הללו? השאלה הראשונה שצריכה לעלות היא: האם אנו מוכנים לוותר על האגו שלנו? האם אנו מוכנים להניח בצד את הצורך להיראות מוצלחים או חכמים בעיניהם של אחרים? איך מתחילים את התהליך הזה? התשובה טמונה במילוי עצמנו באור, באופטימיות ובאנרגיה חיובית. ככל שנמלא את עצמנו באור, כך המרוץ המהיר והלחוץ של חיינו יתחיל לאט לאט לאבד את החשיבות שלו, ויתחיל להיראות כמשהו שאפשר להאט אותו, לעצור ולהתבונן בו.

אחת האמרות הנפוצות שאנו שומעים היא: "אין לי זמן לנשום". זהו אמירה שהפכה להיות כמעט סיסמה של דורנו, אך הגיע הזמן לשלוח את האמירה הזו לפח. היא משקפת את הלחץ המתמיד שבו אנו חיים, את הציפיות הגבוהות שאנחנו מציבים לעצמנו ואת הריצה הבלתי נגמרת אחרי הישגים. יש לנו זמן להכל, אם רק נלמד לנהל את הזמן שלנו בצורה חכמה יותר. עלינו להבין שהחיים אינם תחרות, אלא מסע אישי שבו אנו יכולים לבחור מה חשוב לנו באמת, מה מוסיף לנו ערך, ומה גורם לנו להרגיש מלאים ושמחים. נעצור לרגע, ננשום עמוק, ונשאל את עצמנו: מה באמת חשוב לי? מה אני רוצה להשיג? מה יביא לי שמחה וסיפוק אמיתי? כשנענה על השאלות הללו, נוכל להתחיל לבנות חיים מלאים ומשמעותיים יותר, חיים שבהם אנו לא רק שורדים, אלא גם פורחים.